מיסטר בונג

זו הפעם השלישית שאני כותב על הסרט "המארח" בדפים אלה בחודשים האחרונים. למה? כי הוא מעולה. רק מה, הוא נעשה בקוריאה לכן הוא מתויג בארץ כסרט זר, וככזה - קרי, לא באנגלית - איש לא טורח להפיץ אותו בבתי הקולנוע בארץ. אבל בזכות התיוג הזר הוא לפחות מגיע לפסטיבלי קולנוע: בשבוע שעבר הוקרן הסרט בפסטיבל ירושלים. ועכשיו הוא ייחשף סוף סוף לקהל הישראלי הגדול ביותר שלו: שידור הבכורה שלו בטלוויזיה בשבת בשעה 22:00 בערוץ HOT PRIME. HOT PRIME? רבאק, רק בגלל שהם מדברים קוריאנית? מקומו של הסרט הוא בערוץ yes אקשן.

הסעודה הגדולה. "המארח"

אני רק מנסה שהדבר יהיה ברור: "המארח" הוא חד וחלק אחד הסרטים המהנים שתראו השנה. אל תדמיינו סרט איטי ומהורהר של קים קי־דוק, אלא סרט מתח ואימה עם טוויסטים מפתיעים של הומור, מהסוג שמעריצי סטיבן ספילברג (אני) ומ. נייט שמאלאן (לא אני) אמורים להריע לו. במאי הסרט, בונג ג'ון־הו, אף הודה שסרטין של שמאלאן, ובייחוד "סיינס", השפיעו עליו בבואו ליצור את "המארח".

"המארח" יצא בשנה שעברה בקוריאה והפך בזריזות לסרט הקופתי ביותר בתולדות המדינה. הוליווד זקפה אוזניים: קודם כל כי הסרט הופק בסכום של עשרה מיליון דולר, חלקו הגדול נשלח לחברת אפקטים בסן פרנסיסקו שהעניקה לסרט מראה עשיר פי כמה מתקציבו. ושנית, כי בונג הצליח לעשות סרט מסחרי, הוליוודי למראית עין, אבל מקורי לגמרי. מהסוג שהוליווד תהרוג כדי לנכס לעצמה. אולפני יוניברסל חטפו את הזכויות לסרט והם עובדים עכשיו על רימייק. שאר האולפנים התחילו לחזר אחר הבמאי בן ה־37 שיבוא לעשות להם להיט באנגלית. אבל הוא לא ממהר להגר. יום אחרי שיחתנו טס בונג ליפן לחודשיים, שם הוא מצלם ברגעים אלה אפיזודה אחת מתוך שלוש שיקובצו לסרט בשם "טוקיו". את שתי האפיזודות האחרות מביימים מישל גונדרי וליאוס קראקס.

"המארח" הוא סרטו העלילתי השלישי של בונג והראשון זה חמש שנים, אחרי שסרטו הקודם, "זיכרונות של רצח", זכה לביקורות מעולות ולהצלחה עצומה אצל הקהל הקוריאני. "המארח" מתחיל כסרט מפלצות סטנדרטי, מהסוג שנראה מוכר מהקולנוע האסיאתי: יום אחד מנתרת מפלצת ענק מנהר ההאן החוצה את סיאול, מעין מוטציה של לטאה בגודל משאית שנוצרה בעקבות הזנחה של צבא ארצות הברית ששפך פסולת כימית למערכת הביוב בבסיס סמוך (דבר שאגב, קרה באמת בעיר). המפלצת מתחילה ללכוד אנשים בלשונה וסוחבת אותם למאורתה מתחת לאחד הגשרים. שם היא שומרת את קורבנותיה לרגעים שבהם תהיה רעבה.

כשהמפלצת חוטפת ילדה, יוצאת משפחתה המפוררת - עם אבא אקסצנטרי, סבא דאגן, ושני דודים מנוכרים שהגיעו ממרחקים - במשימה להציל אותה.

באנגלית ובעברית קוראים לסרט "המארח". למי הכוונה ב"המארח"? האם זו המפלצת שמארחת את קורבנותיה במאורה שלה?

"המשמעות המקורית של השם הקוריאני היתה פשוט 'המפלצת'. אבל באנגלית קראנו לו 'המארח' כי במערכת ביולוגית יש טפילים ויש מארחים שלו. אז אפשר לראות במפלצת מארחת, ובני האדם הם הטפילים. אבל אפשר לראות את המפלצת כטפיל, ואז כל מה שמסביב, החברה, הממשלה, הצבא, הם המארחים שלה".

בסרטי מפלצות רבים, בייחוד האמריקאים, המפלצת היא בעצם מטאפורה. לקומוניזם, פצצת האטום, משבר האנרגיה. האם גם אצלך המפלצת היא גם סוג של דימוי, של סמל?

"היא לאו דווקא סמל. היא סתם מוטציה. המפלצת מופיעה מיד בתחילת הסרט, אבל ככל שהסרט נמשך הצופה מתחיל להבין שהמפלצת היא לאו דווקא הדבר הכי מפחיד ומסוכן שמאיים על המשפחה. יש גם את הממשלה ואת הצבא. בואה של המפלצת יוצר את הסיטואציה שהיא המטאפורה"

במילים אחרות אתה אומר לנו שגם המפלצת היא בעצם קורבן של הרשויות, הממשלה והצבא. שהמשפחה והמפלצת הן לאו דווקא אויבות אלא שגם יש ביניהן שותפות גורל, ושבעצם אנחנו אמורים לחוש הזדהות עם המפלצת?

"כן, בהחלט. שים לב שבחלק האחרון של הסרט המפלצת היא זו שנרדפת, והיא בסך הכל מנסה לשרוד אבל מתעללים בה".

האם אה מעורב בעבודה על הרימייק?

"אני לא מעורב ברימייק. אני לא כל כך רוצה בזה ונדמה לי שגם האולפן מעדיף את זה ככה".

זהירות: ספוילר למי שעוד לא ראה את הסרט - איך תרגיש אם ברימייק ישנה את הסוף והילדה תישאר בחיים ולא תמות?

"אם האולפן יחליט לשנות את הסוף, לעשות סוף טוב בסגנון וולט דיסני שבו הילדה נשארת בחיים וחוזרת למשפחה שלה, והשמש זורחת וכולם מתחבקים, אז זה יהיה נורא עגום מבחינתי. אני גם מבין שהרימייק שייך להם והם יכולים לעשות איתו מה שם רוצים, אבל סוף כזה יהיה ממש גרוע וקיטשי".

האם אתה רוצה לביים סרט אימה בהוליווד עם תקציב גדול יותר?

"למען האמת כן, הייתי רוצה. ולא מעט אולפנים ומפיקים פנו אליי אבל לא רק אליי, גם להרבה במאים קוריאנים נוספים, והזמינו אותם לבוא לביים באמריקה. אבל כל שיטת ההפקה ההוליוודית כל כך שונה ממה שאנחנו רגילים לה בקוריאה. לא הייתי רוצה לביים עכשיו סרט שבו אין לי עליו מאה אחוזי שליטה, לכן אני מאוד זהיר עם ההצעות שמגיעות אליי".

הפמליה  

• את הביקורות של יאיר רוה על הסרטים שיוצאים השבוע לאקרנים תוכלו לקרוא בגיליון "פנאי פלוס " החדש
• קראו גם את הראיון הבלעדי הנוסף עם ריצ'רד גיר